טלדור כבלי טלקום בע"מ נ' נג'אר ואח'

פסק דין

בפניי ערעור על החלטת כבוד הרשמת (כתוארה אז) ר' זועבי מיום 15.09.13 שניתנה במסגרת ת.א. 55940-07-13 (שלום עפולה), ולפיה נדחתה בקשתה השנייה של המערערת למתן צווי עיקול זמניים על נכסיהם של המשיבים המוחזקים בידי צדדים שלישיים.

ביסוד הערעור מונחת תביעה כספית ע"ס 515,596 ₪ שהגישה המערערת כנגד המשיבים ואשר עניינה הפרת הסכם שנערך בין הצדדים, ולפיו התחייבו המשיבים לפנות פסולת ממפעלה של המערערת השוכן בבית שאן לאתרי הטמנה מורשים.

על-פי הנטען בתביעה, המשיבים הפרו את ההסכם האמור בכך שזרקו את הפסולת שפינו ממפעלה של המערערת בבית שאן לאתר פסולת פיראטי בסמוך לכפר דבוריה. על דבר ההפרה האמורה, נודע למערערת מהמשטרה הירוקה – הגוף העוסק באכיפת החוק והוראות המשרד להגנת הסביבה, אשר התריעה בפני המערערת בחודש מרץ 2013 אודות הימצאות כבלים ושרידי כבלים של מפעל המערערת באתר פסולת בלתי מורשה הסמוך לכפר דבוריה. לטענת המערערת, המשיבים אף הגדילו לעשות ושרפו את הפסולת שזרקו בכדי להסתיר את מעשיהם.

עקב הגילוי האמור, נדרשה המערערת לבצע לאלתר פעולות פינוי וניקוי השטח מן הפסולת על חשבונה על מנת למנוע הטלת קנסות או הגשת כתב אישום כנגדה בגין הפרת חוקי הגנת הסביבה.

בנוסף ביטלה המערערת את ההסכם שכרתה עם המשיבים, לאחר שאלה האחרונים סירבו לשתף עמה פעולה וליתן הסברים באשר לפשר מעשיהם. זאת ועוד, עיכבה המערערת כל תשלום המגיע למשיבים מכוח ההסכם, והפעילה את זכות העכבון לגבי מכולות השייכות למשיבים והנמצאות בחזקתה.

בגדר התביעה דנן, עתרה המערערת לחיוב המשיבים בעלות פינוי הפסולת בו נשאה המערערת בעצמה בסך 171,816 ₪; פיצוי מוסכם לפי סעיף 14 להסכם בגין כל הפרה בסך כולל של 100,00 ₪; קיזוז תשלומי יתר עקב אי ביצוע הטמנה כדין בסך של 228,000 ₪; וכן נזקים שנגרמו למערערת עקב אובדן ימי עבודה לצורך הטיפול בנושא הפינוי בסך 15,780 ₪, ובסה"כ 515,596 ₪.

בד בבד עם הגשת התביעה ביום 29.07.13, עתרת המערערת בבקשה למתן צווי עיקול זמניים (להלן: "בקשת העיקול הראשונה").

בהחלטה מיום 30.07.13 נעתר כבוד הרשם ר' קודסי לבקשה והורה על הטלת עיקולים זמניים עד לסכום של 400,000 ₪.

ביום 20.08.13 הגישו המשיבים בקשה לביטול העיקול.

דיון בבקשה נערך בפני כבוד הרשמת (כתוארה אז) ר' זועבי ביום 26.08.13, ובסיומו הגיעו הצדדים לכלל הסכמה, לפיה יבוטלו העיקולים הזמניים ללא צו להוצאות.

כך נרשמה הסכמת הצדדים:

"ב"כ הצדדים: בהמלצת בית המשפט מוסכם עלינו כי העיקולים שהוטלו על נכסי ו/או זכויות הנתבעים במסגרת תיק זה, יבוטלו. לתובעת שמורה הזכות להגיש בקשה חדשה להטלת העיקולים ככל שיתאספו על ידה ראיות נוספות לתמיכה בעילת התביעה".

יצוין כבר כאן, כי הערעור דנן אינו נסוב סביב ההחלטה הדוחה את בקשת העיקול הראשונה.

בקשה נוספת לעיקול זמני לא איחרה לבוא, וביום 15.09.13 עתרה המערערת בשנית בבקשה לצווי עיקול זמניים על נכסי המשיבים אצל מחזיקים שונים, אליה צירפה תצהיר מפורט ומסמכים נוספים, לרבות חשבוניות פינוי ותמונות (להלן: "בקשת העיקול השנייה").

בהחלטה מאותו מועד, דחתה כבוד הרשמת זאת הבקשה בציינה כי :

"בזיקה לדיון שהתקיים בפני ביום 26.08.13 ולהסכמת הצדדים שהושגה במסגרתו, לא שוכנעתי כי המבקשת הצביעה על ראיות נוספות, מעבר לאלו שהונחו בבקשה הראשונה, המצדיקות היעתרות לסעד המבוקש.

על כן, דין הבקשה להידחות".

החלטה זו עומדת במוקד הדיון בערעור המונח לפניי.

להשלמת התמונה העובדתית יצוין, כי יום למחרת הגישה המערערת בקשה לעיון חוזר, ובמסגרתה ביקשה לצמצם את היקף העיקול עד לסכום של 271,816 ₪. בהחלטה נוספת של כבוד הרשמת מיום 16.09.13 צוין כי "גם לאחר עיון בבקשה זו, אינני סבורה כי עלה בידי המבקשת להראות קיומן של ראיות מהימנות לכאורה לתמיכה בעילת התביעה, גם לא בסכומים המצומצמים. על כן, דין בקשה זו אף היא להידחות".